החלטה בתיק ע"ע 14699-11-11

1.           לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 30.8.11, (השופט יוסף יוספי ונציג ציבור (המעבידים) מר חיים נחשוני;ס"ע 31925-07-10).

רקע לבקשה וטענות הצדדים

2.           כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, המשיבה הינה חברה שעיקר העסקתה ניהול והפעלה של בתי ספר. המבקש הועסק על ידי המשיבה כעובד מנהלה ומנקה בבית הספר המקיף בכסייפה, החל מחודש נובמבר 2006. המשיבה שילמה למבקש שכר עבודה עד ליום 31.8.09. המבקש המשיך לעבוד באותו בית ספר באמצעות רשת "עמל", אשר זכתה במכרז לניהול בית הספר. 

3.           בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה וזכויות אחרות המגיעות לו, לטענתו, בשל כל תקופת עבודתו בשירות המשיבה וסיומה. סכום התביעה עמד על 79,049 ש"ח. המבקש טען כי עבד בשירות המשיבה עד לסוף חודש אוגוסט 09, מועד בו פוטר על ידה, ללא הודעה מוקדמת וללא מכתב פיטורים. עוד נטען כי המשיבה לא הציעה לו מקום עבודה חלופי ולא ערכה לו שימוע. מנגד, הכחישה המשיבה את טענות המבקש וטענה כי המבקש כלל לא פוטר מעבודתו, אלא נשאר לעבוד באותו מקום עבודה באותו תפקיד בבית הספר, תחת מעסיק אחר. עוד טענה המשיבה כי הוצעו למבקש מקומות עבודה חלופיים באחד מסניפיה בישוב חורה או באר-שבע, אך אלו לא התקבלו על ידי המבקש.

4.        בית הדין האזורי דחה את התביעה במלואה. בית הדין העדיף את עדות נציגת המשיבה על פני עדויות המבקש וחברו לעבודה. בית הדין קבע כי המבקש לא פוטר על ידי המשיבה, אלא דחה את הצעתה לעבוד באחד מסניפיה, והעדיף מרצונו לעבוד אצל המעביד החדש באותו המקום ובאותו תפקיד. כפועל יוצא מכך נקבע כי המבקש אינו זכאי לפיצויי פיטורים, לרבות הלנת פיצויי פיטורים, וכן לדמי הודעה מוקדמת. בית הדין קבע כי במקרה דנן לא חל ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון, הקובע כי במקרה של חילופי מעסיקים, המעביד היוצא ישלם פיצויי פיטורים. זאת מאחר שעיסוקה של המשיבה הינו ניהול והפעלה של בתי ספר, ולא מתן שירותי ניקיון. בית הדין בדק את יתר רכיבי התביעה ודחה אותם אחד לאחד. לאור התוצאה אליה הגיע ותוך התחשבות בשיקולים רבים ובכללם שכרו של המבקש, חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד והוצאות בסכום כולל של 5,000 ש"ח.

5.        פסק הדין ניתן ביום 30.8.11, והומצא למבקש ביום 9.9.11, לפי אישור המסירה הסרוק בתוכנת מזכירות נט. ביום 6.11.11 הוגשה הבקשה דנא להארכת המועד להגשת הערעור.

6.        בבקשה טוען בא כוחו של המבקש כי אומנם פסק הדין הומצא למשרדו ביום שישי, ביום 9.9.11, אך מאחר שהוא אינו עובד בימי שישי ושבת, פסק הדין התקבל רק ביום הראשון הקרוב, היינו ביום 11.9.11. מכל מקום, כך לטענתו, לפי אישור המסירה הסרוק (9.9.11), המועד האחרון להגשת הערעור היה יום 10.10.11. אולם, בשל עומס עבודה בתחילת שנת המשפט, נאלץ בא כוח המבקש, כך לטענתו, לשלוח את הודעת הערעור בדואר רשום ביום 10.10.11, במהלך פגרת חג סוכות, ובמקביל שיגר למזכירות בית הדין הודעה על כך בצירוף בקשה להארכת המועד. מזכירות בית הדין הודיעה לבא כוח המבקש למחרת, ביום 11.10.11, כי לא ניתן לקבל לרישום את הבקשה אשר הוגשה באמצעות הפקסימיליה וכי יש צורך לשלוח הבקשה בדרכים המקובלות. לטענתו, הואיל שבתקופה זו החלו יום כיפור וחג סוכות ובהתחשב בכך שהודעת הערעור נתקבלה בבית הדין ביום 16.10.11,מדובר באיחור של יומיים בלבד. עוד נטען כי למשיבה לא ייגרם נזק ממשי ממתן ארכה עד למועד הגשת הודעת הערעור לבית הדין, היינו עד יום 16.10.11, זאת בהתחשב בעובדה כי בא כוח המשיבה ידע על כוונת המבקש להגיש ערעור הן במהלך הדיונים בבית הדין האזורי והן בשיחות טלפוניות עם בא כוחו. כן צויין כי סיכויי הערעור טובים, כפי שהדבר עולה מהודעת הערעור.

7.        בא כוח המשיבה מתנגד לבקשה וטוען כי ביום 4.9.11 שיגר באמצעות הפקסימיליה את פסק הדין לידי בא כוח המבקש, אשר אישר את קבלתו. עוד נטען, כי באותו יום ניהלו שני בא כוח הצדדים שיחה, במהלכה חזר בא כוח המבקש ואישר שקיבל את פסק הדין וציין כי בכוונת מרשו לערער. בנסיבות אלה, כך לטענתו, עמד למבקש פרק זמן ראוי להגשת הערעור, במיוחד שפסק הדין התקבל על ידי בא כוחו סמוך למועד בו ניתן, ולא כפי שנטען בבקשה. עוד נטען כי חרף הודעת המזכירות בית הדין מיום 11.10.11, בחר המבקש להמתין פרק זמן נוסף והגיש את הבקשה רק ביום 6.11.11. מכל מקום, כך לטענת המשיבה, המבקש לא הצביע על "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת הערעור. עוד צויין כי סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק דינו של בית הדין האזורי המנומק והמפורט כראוי, מבוסס על התשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין ובעניינים שכאלה ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב.  

דיון והכרעה

8.      המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור."

9.         כפי העולה מכלל החומר שהובא בפני, החל מניין הימים להגשת ערעור ביום 4.9.11, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור, בהתחשב לחגים שחלו באותה תקופה, היה יום 10.10.11. כאמור, הודעת הערעור התקבלה בבית הדין במהלך פגרת חג פסח, ביום 16.10.11, באיחור של יום אחד. הבקשה להארכת המועד הוגשה ביום 6.11.11.  

10.       בהתאם לתקנה 125 לתקנות, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי " מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא.

(עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ, 23.5.2005).

            הלכה היא כי איחור בן יום אחד טעון תירוץ והצדקה, וכי איחור שכזה לא יהווה טעם מיוחד מקום בו אין בידי בעל דין כל צידוק אחר נוסף לאיחור, או אם קיימת מצידו התרשלות חסרת הסבר (עאח 1008/01 אלברט רחימי - מרגוט מלכה, פד"ע לז 385; עאח 34/06 אלו אור ביטחון בע"מ - מראוון ראבייה, ניתן ביום 9.11.06).

11.                   המבקש מבסס את בקשתו על הטענה כי המועד להגשת הערעור היה יום 10.10.11, וכי הערעור נשלח באותו יום, אך הומצא לבית הדין על פי אישור הדואר ביום 16.10.11. אומנם בא כוח המבקש לא הצביע על אירועים שמחוץ לשליטתו, אשר מנעו ממנו לשלוח את הודעת הערעור פרק זמן סביר לפני המועד האחרון להגשת ערעור, אך הוא הודיע במקביל למזכירות על משלוח ערעור וצירף לה בקשה להארכת מועד. לעובדה זו משמעות משני נימוקים: ראשית, ההודעה מעידה על טיפול של בא כוח המבקש בעניינו. שנית, ההודעה מונעת מהצד שכנגד לפתח ציפיות בדבר סופיות ההליכים, בכך שהיא מביאה לידיעתו את כוונת המבקש להגיש ערעור. בנוסף, כעולה מסעיף 3 לתגובת המשיבה, ניתנה לב"כ המשיבה הודעה על כוונת המבקש להגיש ערעור ב- 4.9.11, לפני הגשת הבקשה להארכת מועד לבית הדין. 

            בעניין זה נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי:

"הכלל הוא ש'הודעתו, של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור הוכרה כטעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור, כיון שיש בה כדי לשלול התגבשותה של 'מעין חסינות' מפני המשך ההליכים. ....".